לעיתים, לאחר פטירה, היורשים מבקשים לחלק את העיזבון באופן שונה ממה שקובעת הצוואה או החוק. זה לגיטימי לחלוטין, והכלי לכך הוא הסכם בין היורשים, שמכונה לעיתים הסכם חלוקת עיזבון.
מדוע שיורשים ירצו לחלק אחרת? הסיבות מגוונות: אחד מעוניין בדירה והאחר מעדיף את שווייה בכסף, רוצים להימנע מבעלות משותפת מסורבלת, מבקשים להתחשב בצרכים שונים של כל אחד, או פשוט מעדיפים פתרון מעשי ופשוט יותר. במקום להישאר עם חלוקה "על הנייר" שקשה ליישם, הם מגיעים להסדר שעובד עבורם.
ההסכם מאפשר לעצב את החלוקה בהתאמה אישית, מי מקבל מה, האם יש תשלומי איזון, וכיצד מטופלים נכסים שקשה לחלק. כשהוא נערך נכון, יש לו גם משמעות מבחינת רישום הזכויות ושיקולי מס, ולכן כדאי לבחון את כל ההיבטים יחד.
החשיבות הגדולה ביותר היא דווקא במישור המשפחתי. הסכם חלוקת עיזבון, שנבנה מתוך שיח ולעיתים בליווי גישור, הופך רגע רגיש לנקודת סיום מסודרת, כזו שמכבדת את רצון הנפטר, את האינטרסים של היורשים, ואת המשפחה כולה. הוא מאפשר לסגור את הפרק בהסכמה, ולשמור על היחסים.
המאמר הוא הסבר כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל מקרה יש לבחון את הנסיבות הספציפיות מול הדין העדכני.